אני אבישי (אבי) לנדאו, איש צעיר שנולד מזמן…, השיער הלבן הוא הגרפיטי של אלוהים ומזמן הבנתי שגיל זה לא רק מספר- זה גם שמחה. יליד ותושב נס ציונה ("עיר עם לב של מושבה"), שירות צבאי משמעותי בחיל המודיעין הקרבי בסדיר (פציעה בסיני על גדות תעלת סואץ) והמשך שירות מילואים משמעותי עד גיל 48. נשוי ואבא לשלושה ילדים מקסימים וסבא גאה לשישה נכדים בוגרים בגילאי: 10-18 אותם אני נהנה להסניף ולהתחבר לכל אחד לעולמו הייחודי.
אני נהנה מחיים עשירים של תרבות, ספורט יום יומי, טיולים מאתגרים ובחלום שלי לחזור שוב לפיסול ולנגינה. כך אני מתייג את עצמי באופן אינטואיטיבי ורק אח"כ מגיע העולם המקצועי.
בקריירה הראשונה שלי שימשתי במשך שני עשורים בעולם ניהול משאבי אנוש ושימשתי כחבר הנהלה-סמנכ"ל למשאבי אנוש מרבית השנים, ובשנים האחרונות גם כמנהל חטיבת שירות לקוחות וכמנכ"ל חברת שירות בצד סיום לימודים אוניברסיטאיים של התואר הראשון והשני בנושא, וקצת לימודי משפט העבודה, שיווק, לימודי אימון מתקדמים ולימוד לעומק בחו"ל של שלושת עולמות החוסן שלנו – ערכים, לחץ ושחיקה ואמון.
בגיל 50 פרשתי בשיא כשהוצע לי וסירבתי להקים ולנהל את חטיבת השירות המאוחדת לתדיראן ולאמפא במסגרת המיזוג ביניהן. פרשתי למדבר התעסוקתי ובחרתי לעבור לייעוץ ארגוני ואימון אישי ומהר מאוד נשבתי בקסמו של עולם הערכים- עולם מופלא שפיתח אחי הבכור והיחיד שמעון (לנדאו) דולן. שמעון עושה קריירה מופלאה בעולם האקדמי וכבר בגיל 40 קיבל תואר פרופסור מן המניין במונטריאול-קנדה ועשה קריירה אקדמית וייעוצית מדהימה בצפון אמריקה ובאירופה, כתב למעלה משמונים ספרי עיון והפך לגורו עולמי בעולמות אלו. כך מצאתי את עצמי נוטש את הייעוץ הארגוני המסורתי בעולמות המתבססים על ניסיוני העשיר ומתחיל בעצם את הקריירה השנייה שלי בכך שהקמתי את המרכז הישראלי לערכים המתמקד אך ורק בשלושת עולמות החוסן: ערכים, אמון ולחץ ושחיקה. המרכז מהווה חלק מחברת הייעוץ הבינלאומית של אחי ומאז הורחבו הפעילויות שלנו גם לעולמות הלחץ והשחיקה והאמון והשילוביות שבהן. מאז חלק מספרי העיון של אחי הפכו למהדורות בעברית שלנו ופיתחנו ביחד ארגז כלים רחב הכולל ערכות משחק, אפליקציות והכשרות בינלאומיות בשלושת עולמות החוסן הללו ועוד היד נטויה.
אני מודה שעולם המשחקולוגיה (משחוק/גמיפיקיישן) שבה את ליבי ופיתוח שלוש ערכות החוסן לארץ ולחו"ל הופך אותי לסקרן יותר ויותר- מה ועוד: אני רואה במהלך השנים עד כמה כשאנחנו משחקים במרחבי המשפחה, העולם המקצועי והארגוני, בצד ההנאה והכיף – האותנטיות הרבה יותר עוצמתית ומחיצות נופלות והתוצאות בהתאם.
"הצלת את חיי"… כך קיבלתי טלפון באחד הימים מרונן, אבא לרועי בן ה-9. שחקנו עם הערכה על הערכים החשובים לנו כאבא ובן ובשיח המעמיק והאינטימי בינינו הבנתי שרועי מייחס חלק מההתנהגויות שלי כחוסר אהבה!!! נעצרה נשימתי אבל מייד התעשתי ושיניתי את ההתנהגויות הללו ועל כך לעולם אהיה אסיר תודה לך"… זהו סיפור שכל פעם שאני נזכר בו שערי סומר ומחזק בי את תודעת המשמעות של מה שאני עושה. (טלפונים ומשובים נפלאים קורים לי כל הזמן בעבודה בזוגיות, במשפחה, בעבודה עם קשישים וכמובן בעולם העבודה). אני מקפיד שכל ערכה שלנו תהיה תמיד גם בשפה הערבית ומקבל המון תודות על כך מנשות/י מקצוע בחברה הערבית.
שמעון ואני כל כך מצטערים שהורינו היקרים ז"ל לא זכו לראות אותנו מקיימים אחאות נפלאה ושותפות מקצועית כל כך פורייה ממקומות שונים בעולם. איזה מסע מטלטל ומפח נפש העברנו את הורינו בימי התיכון בו המליצו להורינו לשלוח אותנו למוסדות אחרים כי "לא ייצא מאיתנו דבר"…
לא פעם אני שואל את עצמי מדוע אני משקיע גם כיום כל כך הרבה אנרגיה, זמן וכסף בנושא. התשובה שלי היא פשוטה: אני מאמין בכך שאני מצליח להיות משמעותי לעצמי, ליקיריי ולעולמי המקצועי ורואה בזה סוג של שליחות. ופועל יוצא מכך הם הערכים שמנהלים כיום את חיי: חיות (ויטליות), יוזמה, משפחתיות, כיף, התמדה ופישוט. ("מה שלא יהיה פשוט-פשוט לא יהיה")